בהתחלה לא ממש הבנתי מה הקטע.
בשיעור הראשון בעיקר ניסיתי לא ליפול מהתנוחות.
בשני, התחלתי לקלוט שזה פחות "אימון" ויותר מרחב לעצמי.
ובשלישי? קרה משהו - פשוט נהיה לי שקט בראש. כזה שלא ידעתי שחסר לי.
אבל הדבר שהכי תפס אותי?
ההבנה שכמו שאת מתייחסת לגוף שלך את מתייחסת גם לשאר החיים שלך.
יוגה זה לא רק מה שאת עושה - זה איך שאת מרגישה תוך כדי
זה מתחיל בתנועות עדינות וקטנות, נשימה אחת עמוקה, ואז פתאום את שמה לב כמה מתח את מחזיקה בתוכך ביום-יום בלי לשים לב בכלל.
כמה את רגילה למהר, להספיק, לא "לבזבז זמן" ואז את באה ליוגה ומבינה שהרגע הזה, שהוא לכאורה הכי לא יעיל, הוא אולי הכי חשוב ביום שלך.
ואז מגיע הרגע הזה - שאת מתחילה להרגיש את עצמך באמת
וזה לא קורה רק בתנוחה מסוימת או אחרי שעה של תרגול.
זה פתאום קורה כשאת שמה לב שאת נושמת.
כשהבגד לא לוחץ, כשהבד נעים על הגוף, כשהכל זורם איתך ולא נגדך.
כי כן, גם מה שאת לובשת משנה לגמרי את כל התחושה.

מה אני לובשת ליוגה?
(או: איך הבנתי שסט ספורט טוב זה הרבה יותר מפריט יפה)
ברור שזה לא תמיד היה ככה, אבל היום אני מבינה שכשאני לובשת סט ספורט שאני באמת אוהבת, הכל מרגיש מדויק יותר.
גם אני.
זה כאילו הבגדים מזכירים לי להתייחס לעצמי ברצינות אבל בעדינות.
שאני לא באה "לקרוע את המזרן" - אני באה להיות טובה לעצמי.
ביום חם במיוחד? אני ישר הולכת על-טייץ קצר לנשים.
שום דבר לא זז, הכל יושב בול ואני לא חושבת על הבגד אפילו לשנייה.
ככה אני יודעת שזה באמת עובד.
יוגה לימדה אותי להקשיב לעצמי. הבגדים רק עוזרים לי לזכור
אז לא, לא כל שיעור נגמר בתובנה עמוקה.
לפעמים אני יוצאת משם עם מחשבה אחת פשוטה:
שאם אני מרשה לעצמי לנשום, להרגיש נוח, לשחרר גם שאר היום שלי פתאום נראה אחרת.
אפילו הבגדים שאני בוחרת באותו בוקר יכולים להזכיר לי את זה.
כשאני לובשת משהו שנעים לי, שמחזיק אותי בדיוק כמו שצריך ולא לוחץ - אני לא צריכה לעשות מאמץ בשביל להרגיש טוב.
ובין כל הבלגן של היום-יום, זה המון.

מחפשת טייץ קצר או סט ספורט שיזרמו איתך מהמזרן ועד הקפה של אחרי?
בקרי באתר שלנו ובחרי את שלך >>
